הספר הקבלי הראשון בהיסטוריה, "ספר היצירה", נכתב על ידי אברהם אבינו לפני קרוב לארבעת אלפים שנה.

אלפיים שנה אחריו, במאה השנייה לספירה, כתב רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), את "ספר הזוהר", ששינה את פני האנושות.

במאה השש-עשרה היה זה האר"י הקדוש שפתח לראשונה את חכמת הקבלה לרבים באמצעות הספרים שרשם מפיו תלמידו, רבי חיים ויטאל.

ואילו באמצע המאה העשרים המשיך את דרכם הרב יהודה אשלג, שמכונה גם "בעל הסולם", על שום פירוש "הסולם" שכתב לספר הזוהר.

בעל הסולם פירש, פישט והתאים את הספרים שכתבו גדולי המקובלים לשפה המתאימה לכל אדם בדורנו. ספריו מוגשים כמדריך מקצועי ללומד ובכך ייחודם. ניתן למצוא בהם שאלות ותשובות, סיכומים, שרטוטים והסברים מקיפים.

"תלמוד עשר הספירות", החיבור המרכזי שכתב הרב אשלג, נחשב ל"פיזיקה של העולמות העליונים". חיבוריו מהווים כעין סולם, שרגליו מוצבות איתן על הארץ, וראשו מגיע עד לשמיים. בהקדמה לספר הזוהר הוא כותב: "תפקיד ביאורי הוא כתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא 'סולם' לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך" (אות נ"ח).

מימי אברהם ועד דורנו נכתבו ספרי קבלה רבים על ידי מקובלים ענקי רוח נוספים, ביניהם משה רבנו, רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), האר"י הקדוש, הבעל שם טוב, רבי משה חיים לוצטו (הרמח"ל), הגאון מוילנא (הגר"א), הרב קוק, הרב יהודה אשלג, הרב ברוך שלום אשלג ואחרים. הספרים של רשב"י, של האר"י ושל בעל הסולם נכתבו במיוחד לנשמות של דורנו.