אדר א' ת"ש בדרך לעזה
"הפוסק
מדברי תורה
ועוסק בדברי
שיחה,
מאכילין
אותו גַּחֲלֵי
רְתָמִים", פירוש, שבזמן
שהאדם עוסק
בתורה ואינו
מפסיק, אזי
התורה אצלו
בבחינת אֵשׁ
שַׁלְהֶבֶת, היינו
ששורפת את
היצר רע, וממילא
הוא יכול
להמשיך
בעבודתו. אבל אם
פוסק באמצע
לימודו, אפילו
שתכף שוב חוזר
ומתחיל, אזי התורה
כבר אצלו
בבחינת
גַּחֲלֵי
רְתָמִים, היינו
שאין כבר
בכוחה לשרוף
את היצר הרע, ואז נפגם
אצלו טעם
התורה ומן
ההכרח שיפסוק
מעבודתו.
לכן
כשחוזר
ללימודו צריך
לְהִזָּהֵר
שיקבל עליו
שלא יפסיק עוד
פעם באמצע
לימודו, ועל ידי
הקבלה על
לְהַבָּא
תחזור ותתלהב
שלהבת אש
התורה.